ככה לא בונים הרתעה
לא מדובר במצ'ואיזם אלא בהפנמה של ההיסטוריה הצבאית: קצב התקיפות הנוכחי של צה"ל לא משפיע על ארגוני הטרור. רק מכה חדה, עוצמתית, כולל כניסה קרקעית קצובה, שתגרום לחמאס להתחנן על ברכיו, תשיג את המטרה. וכן, זה יעלה בחיי ישראלים. וגם: האם הגיע הזמן לטכנולוגיית לייזר ליירוט רקטות?
סבב ההסלמה הנוכחי בדרום החל לכאורה בפעולה חשאית של צה"ל ברצועה שהשתבשה שלשום (יום א'), וחמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (גא"פ) מיהרו לנצל את ההזדמנות כדי לבסס משוואת הרתעה חדשה בזירה הדרומית. בעוד ישראל מהססת להפעיל את צה"ל בעצימות ובאינטנסיביות גבוהות כדי לשקם את ההרתעה מול גורמי הטרור ברצועה – ההפך קורה. ארגוני הטרור הם שפתחו במבצע מתוכנן מראש ויזום שתכליתו להעצים את ההרתעה שלהם מול ישראל. ירי הנ"ט על האוטובוס והשיגורים הסיטוניים של הרקטות ביממה האחרונה נועדו לגרום לקברניטי הביטחון בישראל לחשוב פעמיים ושלוש לפני שהם שולחים את חיל האוויר להפציץ יעדים ברצועה כגון מנהרות התקפיות שעתידות לחדור לשטח ישראל או בתי המלאכה לייצור רקטות. כל זאת בעוד חמאס והגא"פ ממשיכים לנהל מלחמת התשה אינטנסיבית נגדנו על הגדר, ולעיתים גם באמצעות פצמ"רים ורקטות אל יישובי הנגב הישראלי.
דפוסי הפעולה וקצב הפעולה של צה"ל אתמול והיום לא ישיגו את היעד הזה. הפגיעה המדודה והאיטית במטרות צבאיות וברבי קומות ריקים המשמשים את מנגנוני הלחימה של חמאס לא ישיגו הרתעה, ולא מהווים גביית מחיר שחמאס וגא"פ לא יכולים לעמוד בה.
חורבן בעזה בעקבות תקיפות צה"ל. חמאס לא מתרגש
חמאס צריך להתחנן להפסקת אש בתמיכת הגא"פ, ולא לצאת מדי כמה שעות באיומים כאילו הוא הגורם החזק שמכתיב את תנאי הכניעה לישראל. זה לא עניין של מצ'ואיזם או אגו ישראלי שנפגע; כל עוד חמאס לא יתחנן להפסקת אש - לא תהיה לישראל הרתעה מולו, ואז גם לא תוכל להתקיים שום הרגעה או הסדרה יציבה.
ישראל צריכה להיות מוכנה להכניס את צה"ל לרצועה מפני שלא ניתן להפסיק שיגורים בלי להיות פיזית על הקרקע ברצועה, במיוחד כשהמשגרים מוטמנים מתחת לאדמה. לא צריך להישאר אחר כך זמן רב ברצועה. מהלומת "בליץ" מהירה ועוצמתית שתשמיד או תשבש בצורה חמורה את יכולות הלחימה של חמאס והגא"פ תספיק כדי לחדש את ההרתעה בלי למוטט את שלטון חמאס. הציבור בישראל צריך להבין זאת ולהסיק את המסקנות. כלומר: אנחנו במלחמת אין ברירה שיש בה גם אבידות לכוחותינו.
דרוש: לייזר
כדאי לשים לב לכמות הגוברת והולכת של רקטות הנורות מעזה, חודרות את מערך ההגנה האקטיבית של "כיפת ברזל" ומסבות אבידות ונזק ביישובים בדרום. ממדי תופעה זו עדיין אינם מדאיגים, אבל היא מתגברת ומהווה אינדיקציה למה שעלול לקרות בעתיד אם חמאס והג'יהאד האיסלאומי יצליחו להשיג רקטות מדויקות במספרים גדולים. זו תהיה בעיה של ממש.
נדמה שאפשר לומר שההגנה האקטיבית באמצעות מערכות שעושות שימוש בטילי יירוט (כיפת ברזל, קלע דוד, חץ וכו') עומדת בפני מיצוי יכולותיה. האמצעי היחיד שיכול להחליף את המערכות האלה הן מערכות יירוט המבוססות על טכנולוגיית לייזר, שהן זולות יותר לתפעול והרבה יותר יעילות נגד מטחי רקטות וטילים.
מדובר בלייזר הפועל באמצעות גביש מוצק (במקום לייזר כימי שאינו אמצעי פרקטי וישים לשדה הקרב המודרני). אין אפשרות להסביר בהרחבה את ההבדל בין שתי שיטות הלייזר, אבל בישראל עמלים על פיתוח מערכות לייזר מבוססות גביש מוצק, ולמיטב ידיעתי חלק מהפיתוחים נמצאים כבר במצב מתקדם.
אלא שכעת נחוצה השקעה תקציבית ניכרת כדי לסיים את הפיתוח ולהביאו למצב שבו אפשר להשתמש בו מבצעית. מדינת ישראל צריכה כבר היום לעשות מעשה ולהביא לידי בשלות את מערכות הלייזר ליירוט רקטות וטילים. מה שעשה עמיר פרץ למערכת כיפת ברזל, יכול וצריך אביגדור ליברמן לעשות למערכות ההגנה האקטיבית בלייזר.
לפנייה לכתב/ת 
